<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ו</h1>
<h2>דף כה:</h2>
ועיין בהא דגרסינן בתורת כהנים [בחוקותי פרק י"א] והיה השדה בצאתו ביובל מגיד שהשדה לשון זכר. ותימה מאי נפקא מיניה אם לשון זכר הוא או לשון נקבה. והרב תיט"ב פירש דנפקא מינה שאם הקדישה בלשון נקבה דאינה קדושה. והא ליתה דבכמה דוכתי אמרינן שדה זו תיקדוש [כתובות נ"ט ע"א], שדה זו לכשאפדנה [נדרים פ"ו ע"א]. והר"ץ פירש ענין אחר וכתב (בליקוטין) [בליקוטיו]. והאי דתניא בתורת כהנים והיה השדה וגו' מגיד שהשדה לשון זכר קודש מה קודש וכו'. ונ"ל דה"פ אע"פ שבלשון חכמים לשון נקבה בכל מקום שדיברו לעניין שדה, הכא אשמעינן קרא שהוא לשון זכר מדכתיב קודש ולא קדושה. ואתא לאשמעינן דילפינן קודש זכר מקודש זכר האמור במקדיש בית, מה להלן אינו יוצא בלא פדיון וכו', הכי אמרינן בערכין פרק אין מקדישין [כ"ה סע"ב]. ומשום דתנאי פליגי התם וילפי מקודש דכבשי עצרת, נקט קודש ואע"ג דמבצאתו נמי נפקא. והא לא נהירא דגבי שבת ושביעית כתיב [שמות ל"א, י"ד] קדש היא אלמא דכתיב קדש אנקיבה. ותו דבתורת כהנים דריש תחילה לשון זכר מבצאתו, וקודש לדרשא אחרינא. ודוק ותשכח עזר. ושמעתי אומר[ים] דפרכת (לפירושו) [לפירושי], דגבי שבת ושביעית כתיב קדש היא אלמא דקדש לשון נקבה נמי. כלך מדברותיך בדייקות, ודע כי כל קדש לשון זכר, ושבת ושביעית לשון נקיבה ואשבת ושביעית קאמר קרא היא, אבל לא אקודש. תשובה זו השיב ר' אבא רבינו יואל הלוי.
